אֲדַבְּרָה-נָּא
שלושה שבועות. שלושה מפגשי שיח. שלוש נקודות מבט לא שגרתיות על הסכסוך.
בית בקהילה
שיחה עם יובל ניומן לכבוד חודש המודעות לזכויות אנשים עם מוגבלות
הרבה כנרת שריון מניחה תפילין לילד מבית עדן בטקס בר המצווה
השנתי בכותל.
יום, ה-3 בדצמבר, הוא יום המודעות הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות. ישבנו לשיחה עם יובל ניומן, מנהל התכנית לשילוב אנשים עם מוגבלות בתנועה הרפורמית.
איך הגעת לעבודה עם אנשים עם מוגבלות? ולמה דווקא בתנועה הרפורמית?
״לא גדלתי בתנועה הרפורמית, ולא היה לי שום קשר אליה לאורך שנים. אבל כשהתחתנתי, בחרנו יחד אני ואשתי לערוך חופה עם רב רפורמי, וככה התחיל הקשר שלי לתנועה.
הפכנו להיות חברים בקהילת יזמ"ה במודיעין, וגם אז החיבור היה מהכיוון החברתי והקהילתי ופחות מהדתי.
בשנת 2002, הרבה כנרת שריון, שהייתה אז הרבה של הקהילה, פנתה אליי וסיפרה לי שהיא רוצה לנסוע לעשות קבלת שבת בבית עדן.
בית עדן הוא מעון לילדים וצעירים עם מוגבלות שכלית, מגיל 7 עד גיל 21. הרבה כנרת שאלה אותי אם אני רוצה להצטרף אליה. אמרתי לה שבחיים לא עבדתי עם אנשים עם מוגבלות, ובחיים לא העברתי קבלת שבת, אבל זה היה נשמע לי מעניין אז הצטרפתי.
מאותה קבלת שבת, היה ברור לנו שאנחנו רוצים להמשיך את הקשר עם בית עדן. התחלנו להגיע לקבלת השבת פעם בשבועיים, ומהר מאוד זה הפך לפעם בשבוע. ככל שהקשר האישי שלנו עם הילדים ועם המעון הלך והתחזק,
"התחלנו להרחיב את הפעילות שלנו איתם. הגענו גם בחגים, והזמנו אותם לפעילויות בקהילה שלנו. אחרי כמה שנים הילדים שליווינו הגיעו לגיל בר מצווה וגילינו שלא עורכים במעון בר ובת מצווה לדיירים"
למה לא ערכו אז טקסי בר מצווה לילדים עם מוגבלות שכלית?
מבחינה הלכתית ילדים עם מוגבלות שכלית פטורים מלעשות בר מצווה, ובעבר זה לא היה מקובל. לפעמים משפחות היו עושות מסיבה לכבוד זה, אבל בדרך כלל לא היו מעלים לתורה ומניחים תפילין לילד.
במעון יש גם ילדים בתפקוד מאוד נמוך, שבגללו הם לא חיים עם המשפחה שלהם, אבל יש שם גם ילדים בתפקוד גבוה שנמצאים בו כי המשפחות שלהם לא יכולות לגדל אותם מכל מיני סיבות.
אז יש פה בעצם בעיה כפולה- אלה גם ילדים עם מוגבלות, וגם ילדים שהמשפחה שלהם לא מגדלת אותם והם בעצם גדלים במוסד כל החיים. מי יחגוג להם?
הגישה שלנו היא כמובן שונה, שזה זכות של כל ילד לעבור בר מצווה, ולא משנה כל כך אם הוא יכול לבצע את כל הטקס.
"בר מצווה היא לא רק טקס דתי, ולא רק קריאה בתורה והנחת תפילין, היא גם טקס חברתי- של מעבר מילדות לבגרות, של הצטרפות לקהילה. והחוויה הזאת היא חוויה שגם אנשים בתפקוד נמוך מבינים ומאוד מאוד מתרגשים לעבור."
היה ברור לנו שאנחנו נערוך מסיבה וטקס לכולם- גם לחבר׳ה בתפקוד הגבוה, שחלקם קוראים וכותבים ועובדים, וגם למי שבתפקוד נמוך יותר.
וככה, משנת 2004 אנחנו כל שנה עורכים טקס בר מצווה לילדים של בית עדן בכותל השוויוני.
לכל אחד מגיעה קהילה
חברי דירת ארבל ונוער תל״ם מבלים ביחד בבאולינג.
איזו חלק הקהילה לוקחת בטקס?
בכיתה ה׳, אנחנו עורכים מפגש בין ילדי בית הספר של הקהילה לבין ילדי בר המצווה של בית עדן. זה מפגש ממש בלתי אמצעי - מכירים, משחקים יחד, שוברים את הקרח. ואז את טקס בר המצווה, הילדים של כיתה ה׳ עורכים. הם מכינים את התפילה, את הטקס, הם החזנים שלו. הם עוברים תהליך משמועתי של הכנה לטקס יחד עם הרבנים והרבות של הקהילה, ובטקס עצמו הם ממש מנהלים הכל. הם יודעים שזה אחריות שלהם.
בזמן שילדי ה׳ וילדי בית עדן נמצאים בכותל, ילדי כיתה ו׳ (ששנה שעברה ערכו את הטקס) מכינים לילדים מסיבת בר מצווה בקהילה- עם קייטרינג, ברכות, שירים והופעות.
וככה בעצם הילדים של קהילת יזמ"ה גדלים במרחב שהוא מרחב משותף. גם מי שחושש בהתחלה מהילדים של בית עדן, מתרגל ומשהו אצלו משתחרר. עד כיתה ו׳ רוב הילדים כבר לגמרי רגילים, והם שמחים מאוד להשתתף בבר המצווה ובפעילויות הנוספות שאנחנו עושים- הם נוסעים לקשט בבית עדן את הסוכה יחד עם הילדים, ובפורים הם נוסעים למסיבת פורים שם.
"שנה שעברה, הגיעו כמה נערים בני 17 לא מהקהילה להשתתף באירוע בר המצווה כדי להשלים כמה שעות של מחויייבות אישית. רק כשהם הגיעו הבנתי כמה משמעותי התהליך שהילדים בקהילה שלנו עוברים. הנערים ישבו בצד, וחששו מאוד להשתתף, ובמקביל הילדים שלנו בכיתות ו׳ התרוצצו ושמחו ורקדו עם הילדים של בית עדן כאילו זה הדבר הכי טבעי ורגיל בעולם. "
איך הפרוייקט השפיע על הקהילה?
אני חושב שקצת כמו שמשפחה שיש בה אדם עם מוגבלות מתרגלת למוגבלות, וזה כבר לא מפחיד או מרתיע אותה. גם בקהילה שלנו, יש אנשים עם מוגבלות בפעילויות, בקשר עם תנועת הנוער שלנו, בקשר עם בית הספר שלנו. חברי הקהילה שלנו רגילים לנוכחות של אנשים עם מוגבלות, וזה הפך לדבר שנראה לנו לגמרי טבעי.
להרבה הורים חשוב שהילדים שלהם יפגשו ויכירו את הילדים של בית עדן. שתהיה הכרות וחשיפה, שהם יכירו ויבינו אנשים עם מוגבלות.
לא לילדים בלבד
בשנים האחרונות, התחילה אצלנו מודעות לעובדה שהילדים בבית עדן חיים בעצם בפנימיה כל החיים. הם חולקים חדר עם עוד שלושה דיירים, ולא תמיד המדריך שאחראי עליהם פנוי אליהם כי הוא עמוס עם דיירים אחרים. אחרי שהם עוברים את גיל 21, הם חוזרים עוברים למוסד למבוגרים. וככה יכול להיות שאדם עם מוגבלות יעביר את כל החיים שלו בתנאי פנימיה. תנסו לדמיין את עצמכם במצב הזה, שאתם צריכים לחיות את החיים בחיי פנימיה, שאין בהם באמת פרטיות וחופש.
בשנים האחרונות יש שינוי בתפיסה ונפתחות דירות בקהילה במקום מוסדות
שרים "שלום עליכם" בשפת הסימנים בדירת ארבל.
ובאמת זה שיפור גדול- הדיירים חיים יחד בדירת שותפים, באווירה משפחתית בתוך הקהילה הרחבה של העיר. אבל החסרון של הדירות האלה הוא שהן עדיין שומרות את הדיירים בסביבה שמורכבת רק מאנשי מקצוע ומאנשים עם מוגבלות - אין ממש קהילה מגוונת.
כך הגיע הרעיון של 'בית בקהילה', ותוך כמה שנים, בליווי של הח״כ גלעד קריב שהיה מנכ״ל התנועה, הקמנו את 'דירת ארבל' הדירה הראשונה של מערך דיור לאנשים עם מוגבלות של התנועה הרפורמית, שנמצאת בקהילת יזמ"ה.
חברי הדירה הם חברים מן המניין בקהילה ומשתתפים בפעילויות רבות של הקהילה. ממש עכשיו בחנוכה הם השתתפו בהדלקת הנרות הקהילתית, וגם אנשים מהקהילה שכבר התחברו אליהם הגיעו אליהם לדירה להדליק נרות ולחגוג יחד את החג. חברי הדירה יוצאים לבלות עם הנוער שלנו בתנועת נוער תלם, הם מכירים את המשפחות ואת הקהילה, וכך אנו יוצרים מצב שבו חיי הפנאי שלהם מתקיימים בחברה מגוונת. קהילה היא דבר שמוסיף ערך עצום לחיים של כל אדם, עם או בלי מוגבלות. וזה דבר נהדר להוסיף גם לקהילה וגם לחברי הדירה.
אנחנו מקווים בקרוב לפתח עוד שתי דירות בקהילת יזמ"ה, ואחריהן להקים דירות בקהילות נוספות של התנועה.
כפי שהתנועה יודעת להקים בתי ספר, גנים, תנועת נוער ומכינה, אנחנו מקימים גם מערך של דיור של אנשים עם מוגבלות בקהילות שלנו.
"התנועה הרפורמית מאמינה ביהדות מאפשרת. יהדות ללא מחיצות-
שכל אחד יכול להרגיש בה בבית. כמו שמבחינתנו אדם מהקהילה הלהט״בית או מהקהילה האתיופית צריך להרגיש בבית בבית הכנסת, גם אדם עם מוגבלות צריך להרגיש אצלנו בנח. זו שליחות גדולה- להסיר את המחסומים ולתת לאנשים עם מוגבלות להכנס אלינו לקהילה, להשתלב לגמרי בחיים היהודיים שלנו. "
חשבון נפש קהילתי
יום המודעות לזכויות אנשים עם מוגבלות, וחודש המודעות שבעקבותיו הם זמן נהדר להתחיל חשבון נפש קהילתי. לחשוב יחד כמה הקהילה שלנו נגישה לאנשים עם מוגבלות. עד כמה אנחנו באמת מאפשרים לכל אדם להשתתף בקהילה שלנו.
אם למשל אנחנו לא נגישים פיזית, זו בעיה. וגם אם יש רמה מסוימת של נגישות, נגיד רמפה בכניסה לבית הכנסת, זה לא נגמר שם. האם אדם בכיסא גלגלים צריך לבקש במיוחד שיפתחו לו כניסה מונגשת למשל? האם יש רמפה גם ליד הבימה של בית הכנסת? האם יש לנו מערכת הגברה לאנשים עם לקויות שמיעה? סידורים בכתב גדול לאנשים עם לקות ראייה? האם השירותים בבית הכנסת ובמתקני הקהילה נגישים? האם אתר האינטרנט שלנו נגיש לאנשים עם מוגבלות?
אלה דרך אגב דברים שנדרשים על פי חוק.
השאיפה היא שלא תהיה שום טרחה מבחינת האדם כדי להשתתף בבית הכנסת. בלי לפתוח במיוחד, לא צריך לבקש שום דבר, זה פשוט הולך חלק לגמרי.
באתר שהקמנו לכבוד חודש המודעות, אפשר למצוא מדריך לבית כנסת נגיש, וגם הצעות לקבלת שבת בדגש על מודעות לזכויות אנשים עם מוגבלות. אנחנו ממליצים לכל קהילה להקדיש שבת אחת החודש לשיח קהילתי בנושא הזה, שיוביל להצבת מטרה פרקטית. אין היום בתנועה אף קהילה שהיא מאה אחוז נגישה, וזה בסדר- להנגיש לחלוטין זה תהליך ארוך ומורכב. כיוון שמדובר במשימה גדולה, אנחנו ממליצים לפרק אותה למטרות קטנות. ששנה הבאה הקהילה תוכל להסתכל לאחור ולומר - אמנם לא הנגשנו במאה אחוז, אבל התקדמנו משנה שעברה.
בית כנסת נגיש
האם בית הכנסת שלכם נגיש לכולם? איך בודקים נגישות?
מה נדרש כדי להנגיש בית כנסת?
קהילה נגישה מאפשרת לכל אדם להשתתף בעצמאות ושוויון מבלי שיחוש תלות בחסדים של אחרים.
השתמשו במדריך המצורף לבחון כמה בית הכנסת שלכם נגיש וללמוד עוד על הנגשת בית הכנסת.
לנועזים שבכם: גשו ליד שרה והשאילו כסא גלגלים. שימו את הכסא בחניית הנכים והתחילו להתגלגל עליו בכל בית הכנסת ללא כל עזרה מאחרים.